אִישׁ הָעִתּוֹנִים

הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ הַיּוֹם הוּא עַל הָאִישׁ שֶׁאָהַב מְאוֹד מְאוֹד לִקְרֹא. וְלֹא חָשׁוּב מָה, גַּם לֹא חָשׁוּב עַל מָה. לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ הִגִּיעַ בְּאִחוּר כִּי בַּדֶּרֶךְ הִתְעַכֵּב לִקְרֹא כָּל דָּבָר שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ. מוֹדָעוֹת, שְׁלָטִים, אֲפִלּוּ קֻפְסוֹת קַרְטוֹן שֶׁל נַעֲלַיִם. הַבַּיִת שֶׁלּוֹ הָיָה מָלֵא עִתּוֹנִים וּנְיָרוֹת, וּסְפָרִים בְּכָל פִּנָּה.

יוֹם אֶחָד בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה הִתְחַשֵּׁק לוֹ לִשְׁתּוֹת תֵּה. הִשְׁאִיר אֶת הַסֵּפֶר בֵּין כָּל הַבָּלָגָן וְהָלַךְ לַמִּטְבָּח לְהָכִין תֵּה. מוּבָן שֶׁלָּקַח לוֹ הֲמוֹן זְמַן בִּשְׁבִיל כּוֹס אַחַת שֶׁל תֵּה כִּי הוּא קָרָא מָה כָּתוּב עַל שַׂקִּית הַתֵּה וְהוּא קָרָא מָה כָּתוּב מִתַּחַת לַכְּלִי שֶׁל הַסֻּכָּר וְהוּא קָרָא מָה כָּתוּב מִתַּחַת לַקּוּמְקוּם. כְּשֶׁחָזַר לְהַמְשִׁיךְ לִקְרֹא בַּסֵּפֶר הוּא לֹא יָדַע הֵיכָן הַסֵּפֶר, לָכֵן הֶחְלִיט לִזְרֹק אֶת כָּל הָעִתּוֹנִים הַיְּשָׁנִים שֶׁכְּבָר קָרָא אוֹתָם אוּלַי מֵאָה פְּעָמִים. עָשָׂה עֲרֵמָה גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה וְהָלַךְ לִמְכַל הָאַשְׁפָּה שֶׁמְּיֻחָד לִפְסֹלֶת נְיָר וְהִשְׁלִיךְ אֶת כָּל הָעִתּוֹנִים הַיְּשָׁנִים פְּנִימָה.

חָזַר לְבֵיתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, יָשַׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְנִסָּה לִזְכֹּר אֵיפֹה הִנִּיחַ אֶת הַסֵּפֶר. פִּתְאוֹם הוּא חָשַׁב, "אוּלַי הוּא בַּמִּטְבָּח?" וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ עַל הַשַּׁיִשׁ. אֵין.

בָּאָרוֹן לְמַעְלָה? גַּם שָׁם לֹא הָיָה.

מִתַּחַת לַכִּיּוּר? אֵין.

אוּלַי בְּפַח הָאַשְׁפָּה? לֹא, אֵין.

וְאָז הוּא חָשַׁב, "בְּפַח הָאַשְׁפָּה הַקָּטָן לֹא, אוּלַי בְּפַח הָאַשְׁפָּה הַגָּדוֹל יֵשׁ!"

מִיָּד יָצָא הָאִישׁ מִבֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִמְכַל הָעִתּוֹנִים. נִכְנַס לְתוֹךְ הַמְּכָל וְהֵחֵל לִנְבֹּר בֵּין עֲרֵמוֹת הָעִתּוֹנִים.

חֲבוּרַת יְלָדִים שֶׁנִּקְלְעָה לַמָּקוֹם הִבְחִינָה בּוֹ וְלֹא הֵבִינָה מָה עוֹשֶׂה אִישׁ גָּדוֹל בְּתוֹךְ מְכָל שֶׁל פְּסֹלֶת נְיָר. אַחַד הַיְּלָדִים הִתְקָרֵב אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אֲדוֹנִי? מַדּוּעַ אַתָּה בְּתוֹךְ הַמְּכָל הַזֶּה?"

הָאִישׁ הַמֻּפְתָּע זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ, נֶעֱמַד לְרֶגַע וְאָמַר: "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיַּחַד עִם הָעִתּוֹנִים הַיְּשָׁנִים זָרַקְתִּי סֵפֶר חָשׁוּב שֶׁעֲדַיִן לֹא סִיַּמְתִּי לִקְרֹא".

הַיֶּלֶד קָרָא לַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ: "בּוֹאוּ! בּוֹאוּ נַעֲזֹר לוֹ לִמְצֹא אֶת הַסֵּפֶר הָאָבוּד!"

בְּשִׂמְחָה וּבִזְרִיזוּת קָפְצוּ הַיְּלָדִים לְתוֹךְ הַמְּכָל וְהֵחֵלּוּ לְרוֹקֵן אֶת תָּכְנוֹ. אַחֲרֵי עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת הִגִּיעוּ לְתַחְתִּית הַמְּכָל וְשָׁם הָיָה מֻנָּח הַסֵּפֶר.

"אוֹי יְלָדִים חֲמוּדִים, מָה הָיִיתִי עוֹשֶׂה אִם לֹא הֲיִיתֶם עוֹזְרִים לִי? הַחֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת וְלֹא הָיִיתִי מוֹצֵא כְּלוֹם בַּחֹשֶׁךְ. תּוֹדָה רַבָּה לָכֶם!" אָמַר. "אֲנִי אִישׁ שֶׁקּוֹרֵא הָמוֹן, וְיֵשׁ לִי סִפּוּרִים רַבִּים. עֲזַרְתֶּם לִי רַבּוֹת וְלָכֵן אֲנִי מַזְמִין אֶתְכֶם אֵלַי הַבַּיְתָה, אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּרִים מְאוֹד מְעַנְיְנִים. תִּשְׁמְרוּ אִתִּי עַל קֶשֶׁר וְשׁוּב תּוֹדָה לָכֶם!"

סבא אבי מספר על איש העיתונים