סִפּוּרִים לִפְנֵי הַשֵּׁנָה
מְאת סבא אָבִי שׁוּבָל
הַקּוּקִיּוֹת שֶׁל מִיכַל
לְמִיכַל הַחֲמוּדָה חָגְגוּ יוֹם הֻלֶּדֶת וְהִיא קִבְּלָה מַתָּנוֹת רַבּוֹת. כֻּלָּן הָיוּ יָפוֹת, אֲבָל הַמַּתָּנָה שֶׁהֲכִי אָהֲבָה וְשֶׁהֲכִי רָצְתָה לְקַבֵּל הָיְתָה הַמַּתָּנָה שֶׁקִּבְּלָה מִסָּבְתָא.
לֹא הָיְתָה זוֹ מַתָּנָה גְּדוֹלָה וִיקָרָה דַּוְקָא, פָּשׁוּט זוּג גּוּמִיּוֹת חֲמוּדוֹת מְקֻשָּׁטוֹת בְּנַצְנַצֵּי זָהָב וְכֶסֶף.
וְכֵיוָן שֶׁלְּמִיכַל הָיוּ שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת (כִּמְעַט עַד לַכְּתֵפַיִם), הִיא אָהֲבָה לֶאֱסֹף אוֹתָן. בִּמְיֻחָד בִּימֵי הַקַּיִץ הַלּוֹהֲטִים.
יוֹם יוֹם אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת הָיְתָה עוֹמֶדֶת מוּל הָרְאִי, מִסְתָּרֶקֶת יָפֶה יָפֶה, אוֹסֶפֶת אֶת הַשֵּׂעָר בִּשְׁתֵּי קוּקִיּוֹת עִם הַגּוּמִיּוֹת הַיָּפוֹת שֶׁקִּבְּלָה, וְיוֹצֵאת הַחוּצָה.בֹּקֶר אֶחָד, לְאַחַר שֶׁסִּיְּמָה מִיכַל לְהִתְרַחֵץ וְלַחְפֹּף אֶת הָרֹאשׁ, נִגְּשָׁה כְּהֶרְגֵּלָהּ לָקַחַת אֶת הַגּוּמִיּוֹת. אַךְ אוֹי! הַגּוּמִיּוֹת הַיָּפוֹת לֹא הָיוּ בִּמְקוֹמָן הַקָּבוּעַ עַל הַכִּסֵּא לְיַד הַמִּטָּה.
"אוּלַי נָפְלוּ הַגּוּמִיּוֹת מִתַּחַת לַכִּסֵּא", אָמְרָה מִיכַל וְחִפְּשָׂה גַּם שָׁם.
חִפְּשָׂה וְחִפְּשָׂה וְלֹא מָצְאָה.
"אוּלַי רָאִית אֶת הַגּוּמִיּוֹת שֶׁלִּי?" שָׁאֲלָה מִיכַל אֶת אִמָּא. אַךְ גַּם אִמָּא לֹא רָאֲתָה אֶת הַגּוּמִיּוֹת וְלֹא יָדְעָה לְאָן נֶעֶלְמוּ לְפֶתַע.
יָצְאָה מִיכַל הַחוּצָה, יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל שֶׁמִּתַּחַת לָעֵץ עֲצוּבָה וּבוֹכִיָּה.
לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל גִּרְגּוּר מֵעַל לְרֹאֹשָׁהּ. הֵרִימָה מִיכַל אֶת רֹאֹשָׁהּ וְרָאֲתָה אֶת הַחֲתוּלָה מִיצִי יוֹשֶׁבֶת עַל עָנָף גָּבוֹהַּ וּבְפִיהָ הַגּוּמִיּוֹת הַיָּפוֹת שֶׁלָּהּ.
(כֵּן, אֵלּוּ שֶׁאָבְדוּ לָהּ).
"הֵי, מִיצִי'לֶה!" קָרְאָה מִיכַל. "אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַגּוּמִיּוֹת כְּבָר שָׁעָה? תְּנִי לִי אוֹתָן מִיָּד כִּי אֲנִי צְרִיכָה לְהִסְתָּרֵק וְלַעֲשׂוֹת קוּקִיּוֹת!"
מִיצִי לֹא הֵגִיבָה. שׁוּב בִּקְּשָׁה מִיכַל וְהִתְחַנְּנָה, אֲבָל מִיצִי לֹא הֵגִיבָה כְּלָל. אוּלַי הִיא בִּכְלָל לֹא הֵבִינָה מָה רוֹצָה מִיכַל וּמָה הִיא מְקַשְׁקֶשֶׁת לָהּ שָׁם מִתַּחַת לָעֵץ.
עַכְשָׁו מִיכַל כָּעֲסָה נוֹרָא.
הִיא נִסְּתָה לְטַפֵּס עַל הָעֵץ אֲבָל הָעֵץ גָּבוֹהַּ, עָבֶה וְחָלָק, וְיָדֶיהָ שֶׁל מִיכַל קְטַנּוֹת כָּל כָּךְ. אָז אֵיךְ תּוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל מִיצִי וְאֶל הַגּוּמִיּוֹת הַמְּקֻשָּׁטוֹת שֶׁלָּהּ?
מְאֻכְזֶבֶת חָזְרָה מִיכַל וְהִתְיַשְּׁבָה עַל הַסַּפְסָל וּבָכְתָה בֶּכִי גָּדוֹל, וּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת יָרְדוּ מֵעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת.
פִּתְאוֹם הִרְגִּישָׁה מִיכַל יָד רַכָּה מְלַטֶּפֶת אוֹתָהּ וְקוֹל שֶׁל יֶלֶד שָׁאַל אוֹתָהּ: "מַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה? אוּלַי תֹּאמְרִי לִי?"
הָיָה זֶה יוֹסִי, אָחִיהָ. הִסְתַּכְּלָה אֵלָיו מִיכַל וְלֹא אָמְרָה דָּבָר.
שׁוּב שָׁאַל יוֹסִי: "אוּלַי תֹּאמְרִי לִי מַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה?"
הִצְבִּיעָה מִיכַל עַל הָעֵץ וְעֵינֶיהָ מְלֵאוֹת הַדְּמָעוֹת דִּבְּרוּ בְּעַד עַצְמָן.
הֵרִים יוֹסִי רֹאֹשׁוֹ אֶל הָעֵץ, רָאָה אֶת מִיצִי, וְאָמַר לְמִיכַל: "אֲנִי אוּכַל לַעֲזֹר לָךְ. קֹדֶם כֹּל נָגְבִי אֶת הַדְּמָעוֹת, וְאָז בּוֹאִי אִתִּי, וְהַגּוּמִיּוֹת יִהְיוּ שׁוּב שֶׁלָּךְ".
"אֲנִי מוּכָנָה לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁתֹּאמַר וּבִלְבַד שֶׁאֲקַבֵּל חֲזָרָה אֶת הַגּוּמִיּוֹת שֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת".
הָלְכָה מִיכַל הַבַּיְתָה, שָׁטְפָה אֶת הַפָּנִים מֵהַדְּמָעוֹת וּבָאָה לְיוֹסִי.
"יוֹסִי, אֵיפֹה הַגּוּמִיּוֹת שֶׁלִּי?" רָצְתָה לִשְׁאֹל, אֲבָל יוֹסִי זֵרֵז אוֹתָהּ.
"בּוֹאִי הַבַּיְתָה וּמַלְּאִי צְלוֹחִית בְּחָלָב".
"הָנִיחִי אוֹתָהּ מִתַּחַת לָעֵץ", הִמְשִׁיךְ יוֹסִי, "וְקִרְאִי לְמִיצִי כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לַחֲתוּלִים: 'פְּסְסְט... פְּסְסְט... פְּסְסְט...'".
קָרְאָה מִיכַל לְמִיצִי: "מִיצִי'לֶה, בּוֹאִי לִשְׁתּוֹת חָלָב!"
קִפְּצָה לָהּ מִיצִי מֵהָעֵץ אֵל עֵבֶר הֶחָלָב, פָּתְחָה אֶת פִּיהָ כְּדֵי לְלַקֵּק מִמֶּנּוּ, וְהַגּוּמִיּוֹת נָפְלוּ לָאֲדָמָה. אָסְפָה מִיכַל אֶת הַגּוּמִיּוֹת בְּיָדָהּ בְּשִׂמְחָה וְרָצָה אֶל יוֹסִי, נִשְּׁקָה אוֹתוֹ וְחִבְּקָה אוֹתוֹ: "אַתָּה בֶּאֱמֶת אָח חָכָם וְטוֹב!"
אַחַר כָּךְ רָצָה הַבַּיְתָה, שָׁטְפָה הֵיטֵב אֶת הַגּוּמִיּוֹת, וּבְצָהֳלָה נִגְּשָׁה לְאִמָּא. סִפְּרָה לָהּ מָה קָרָה וְהִגִּישָׁה לָהּ אֶת הַגּוּמִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה לָהּ בִּשְׂעָרָהּ קוּקִיּוֹת.
וְאִמָּא שָׂמְחָה מְאוֹד עִם מִיכַל, שֶׁמָּצְאָה אֶת הַגּוּמִיּוֹת שֶׁלָּהּ. סֵרְקָה אֶת שְׂעָרָהּ וְאָסְפָה אוֹתוֹ לִשְׁתֵּי קוּקִיּוֹת וּבְסוֹד לָחֲשָׁה לָהּ בָּאֹזֶן (כְּדֵי שֶׁהַחֲתוּלִים לֹא יִשְׁמְעוּ) שֶׁאֶת הַגּוּמִיּוֹת כְּדַאי תָּמִיד לִשְׁמֹר בְּתוֹךְ הַמְּגֵרָה. כָּךְ הֵן לֹא יֵלְכוּ לְטַיֵּל בְּכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת וְתָמִיד יִהְיוּ בִּמְקוֹמָן אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת, כְּשֶׁמִּיכַל רוֹצָה לְהִסְתָּרֵק.
וּמֵאָז, מִיכַל לֹא שׁוֹכַחַת וְתָמִיד תָּמִיד מַקְפִּידָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה וְלִפְנֵי הַמִּקְלַחַת, לְהַנִּיחַ אֶת הַגּוּמִיּוֹת בְּקֻפְסָה סְגֻלָּה קְטַנָּה אוֹתָהּ הִיא סוֹגֶרֶת הֵיטֵב וּמַנִּיחָה בְּתוֹךְ הַמְּגֵרָה.
סבא אבי מספר על הקוקיות של מיכל