וְכַאֲשֶׁר לִתְחוּשָׁתָהּ קָטְפָה מַסְפִּיק פְּרָחִים כְּדֵי לִשְׁזֹר מֵהֶם שַׁרְשֶׁרֶת לְאַבָּא וְאִמָּא וְרָצְתָה לַחֲזֹר, רָאֲתָה רוֹנִית שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִדַּי, וְכִי הָעֶרֶב כְּבָר יָרַד. בְּיָדֶיהָ הָיָה כָּעֵת זֵר עֲנָק שֶׁל פְּרָחִים, אַךְ אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הִיא לֹא מַכִּירָה.

הַשָּׂדֶה חָשׁוּךְ וּמַפְחִיד, מִסָּבִיב קוֹלוֹת הַלַּיְלָה שֶׁל צִרְצָרִים וּצְפַרְדֵּעִים, וּבַשָּׁמַיִם יָרֵחַ וְכוֹכָבִים.

יָשְׁבָה רוֹנִית עַל הָאֲדָמָה, הֵרִימָה אֶת רֹאֹשָׁהּ וְחָשְׁבָה, "אוּלַי הַיָּרֵחַ יַעֲזֹר לִי לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה".

אוֹ אָז הִבְחִינָה בַּאֲלֻמַּת אוֹר שְׁלוּחָה אֵלֶיהָ מִכּוֹכָב אֶחָד שֶׁמְּנַצְנֵץ יוֹתֵר מִשְּׁאַר הַכּוֹכָבִים.

קָרְצָה רוֹנִית לַכּוֹכָב, וְהַכּוֹכָב נִצְנֵץ כְּמוֹ קוֹרֵץ אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה, כְּמוֹ מְנַסֶּה לוֹמַר דְּבַר מָה.

לְפֶתַע הֵחֵל הַכּוֹכָב לָנוּעַ, וְרוֹנִית בְּעִקְבוֹתָיו. כָּךְ הִתְקַדְּמוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַקִּבּוּץ הַסָּמוּךְ לַפַּרְדֵּס.

כָּאן נֶעֱצַר הַכּוֹכָב וְהָאוֹר הָרַב כָּבָה כְּמוֹ רָצָה לוֹמַר: "עַד כָּאן – יוֹתֵר לֹא אוּכַל לְלַוּוֹת אוֹתָךְ, פֵּן יְגַלּוּ אֶת סוֹדֵנוּ. מִכָּאן תַּמְשִׁיכִי לָלֶכֶת בְּעַצְמֵךְ, וּפָנָסֵי הַמִּדְרָכוֹת יָאִירוּ לָךְ אֶת הַדֶּרֶךְ..." וְהַכּוֹכָב נֶעְלַם כְּאִלּוּ לֹא הָיָה שָׁם.

שָׂמְחָה רוֹנִית שֶׁמָּצְאָה אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה אֲבָל נֶעֶצְבָה שֶׁהַכּוֹכָב שֶׁלָּהּ אֵינֶנּוּ.

הִמְשִׁיכָה רוֹנִית לְבַדָּהּ בְּדַרְכָּהּ לְבֵית סָבָהּ וְסָבָתָהּ, וְשָׁם כֻּלָּם נִרְאוּ עֲצוּבִים וְדוֹאֲגִים.

כְּשֶׁהִבְחִינוּ בָּהּ שָׂמְחוּ לִרְאוֹת יַלְדָּה מְתוּקָה עִם זֵר פְּרָחִים כָּל כָּךְ גָּדוֹל וְצִבְעוֹנִי. אַךְ מִיָּד אַחַר כָּךְ כָּעֲסוּ וְאָמְרוּ: "חִפַּשְׂנוּ אוֹתָךְ בְּכָל מָקוֹם אֶפְשָׁרִי וּמְאוֹד מְאוֹד דָּאַגְנוּ. אָסוּר לָלֶכֶת לְבַד בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב אֶל הַשָּׂדוֹת! וְאֵיךְ מָצָאת אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה?"